[ו] ענין נס חנוכה שאינו דומה לנס פורים ושאר גאולות. דשם ביקש המן להשמיד כל היהודים והיה הנס שלא נתקיימה מחשבתו ונהפוך הוא מה שאין כן בימי היונים שעמדו לבטל את ישראל מתורה ומצות כפי הראות עלתה בידם אז לפי שעה שהרבה מישראל המירו דת רחמנא לצלן. אך הענין הוא על פי מה שאמרו (בראשית רבה פ’ סה) וירח את ריח בגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות שהיה בן אחותו של יוסי בן יועזר וכבר אמרנו שיוסי היה בזמן גזירת היונים שנתלה אז. והוא קיבל מאנטיגנוס שבאותו זמן פקרו תלמידיו צדוק ובייתוס, כי נתפתו לחכמת יונית ורצו להמיר דתם. רק שבושו לעשות כן ופקרו בתורה שבעל פה המנגד לחכמת יונית ויקום גם כן מתחלה נתפתה ובגד בקדושת ישראל כמו שאמרו שם דאמר ליוסי בן יועזר חמי סוסי דארכבי מרי שרכב על סוס בשבת וחמי סוסך דארכבך מרך הקורה להתלות עלי’ כנ”ל ויש לומר שהיה כעין התפקרות צדוק בתורה שבעל פה, כי רכיבה בשבת הוא רק איסור שבות דרבנן. ומכל מקום נכנסו בלבו דברי יוסי בן יועזר וקיים בעצמו ד’ מיתות בית דין ובשעה קלה קדמוהו ליוסי לגן עדן. וכן יוסף משיתא אף שפקר מקודם ונכנס להיכל מכל מקום אחר כך לא נתרצה במסירת נפש וקידש שם שמים. וזהו ריח בגדיו דדרש כמו ריח בוגדיו (כמו שאמרו סנהדרין לז.) והוא שמהריח של הבגידה שמקודם נתעלה ביתר שאת שנתגלה פנימיות לבבם שבשורש ישראל מקושרים בהקדושה כענין מה שאמרו (ברכות יז.) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה וזהו אף בקל שבקלים כמו שהיו הם מקודם. ומזה נתברר שגם הבגידה שמקודם היה ברצון השגחתו יתברך והוא מה שאמרו (בראשית רבה פ’ פד) למה תתענו ה’ מדרכיך וגו’, כשרצית נתת בלבם של שבטים לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא ולכאורה הסדר מהופך שמזכיר מקודם נתת בלבם לאהוב שזה היה בשעה שנאמר ויעברו אנשים מדינים שאמר עברו אותן הדיינים. אמנם, כי כן הוא הסדר כשנתודע לאדם מקודם בטח בנפשו שמעשיו הטובים אינם מכחו רק מהשגחתו יתברך וזהו כשרצית נתת בלבם לאהוב אז גם אם חלילה יזדמן לפניו לפעמים איזה מעשה שלא כהוגן יוכל לבטוח שגם זה היה בהשגחתו יתברך, והיינו נתת בלבם לשנוא. ועל זה מרמז דוד המלך ע”ה ה’ רועי לא אחסר וגו’, ינחני במעגלי צדק למען שמו, היינו שהיה ברור לנגד עיניו שהשם יתברך רועו ומנהיגו ללכת במעגלי צדק ויושר ולא בכחו יגבר. על ידי זה גם כי אלך וגו’, לפעמים. גם כן לא אירא רע כי אתה עמדי שגם שם אתה עמדי. והנה איתא בלקוטים מהרב הקדוש רבי פנחס מקארעץ זצ”ל שבנרות חנוכה יש התגלות אורו של משיח והוא לרמז דברינו הנ”ל וכמו שאמרנו במה שאמרו (תענית ה ע”ב) יעקב אבינו לא מת, והיינו מפני שהיה בתכלית שלימות הקדושה כמו אדם הראשון קודם הקלקול וכן אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם אבל שאר הנפשות בהכרח לטעום טעם מיתה על ידי שנדבק בהם מעטיו של נחש. אמנם דוד המלך ע”ה הוא הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה, היינו שיכול ליתקן גם הפגם שמקודם שיהיו נעשות כזכיות, והיינו שיתברר שגם זה היה מהשגחתו יתברך מקודם כמו שאמרו (שבת פט ע”ב) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית. והיינו שיתודע שכן היה מסודר לפניו יתברך והוא בחינת לאהפכא חשוכא לנהורא. וזה שורש אורו של משיח בן דוד שהמה חיי עולם שיתבררו שכל הקלקולים היה מהשגחתו יתברך ויתוקנו ביתר שאת להיות טוב מאד יתר מצדיק מעיקרו שהוא בחינת משיח בן יוסף שלא יהיה לו קיום. וזה מה שאמרו (ברכות לד ע”ב) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. וזה נתגלה בהארת נס חנוכה כדברנו שנתעלה הריח בוגדים ביתר שאת על ידי קידוש השם שמסרו נפשם דהנה איתא (יומא פו.) חלוקי כפרה אבל מי שיש חלול השם בידו כו’, כולן תולין ומיתה ממרקת. ואיתא התם היכי דמי חלול השם כו’, ר’ יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד’ אמות בלא תורה ובלא תפילין, והיינו שידע שבהכרח לכל נפש לתלות בו המיתה מנורא עלילה על ידי פגם של חילול השם והתנצל שלפניו יש די בעלילה זו. ובגזירת היונים ניתקן החלול השם בעצם על ידי מסירת נפש על קידוש השם והוא תכלית התיקון של משיח בן דוד שנתקן אז על ידי ריח בוגדיו ביתר שאת. עוד איתא בלקוטים מרבי פנחס זללה”ה שבנרות חנוכה ההארה מאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא והוא גם כן על רמז הנ”ל כאמרם (חגיגה יב.), כיון שנסתכל הקב”ה בדור המבול כו’, שמעשיהן מקולקלים עמד וגנזו מהן ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, והיינו הארת אורו של משיח שיתודע שגם כל הקלקולים המה בהשגחה. אמנם אין העולם כדאי לזה, כי על ידי זה יוכלו חס וחלילה להקיל בנפשם לומר לית דין ולית דיין ויעשה מה שלבו חפץ. ולכן גנזו רק לצדיקים לעתיד לבוא כמו שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, היינו להירא וחרד בנפשו שאינו יוצא ידי חובתו תמיד ויודע בנפשו שמעשיו אינם כהוגן, כי על ידי יראה בא לתשובה מפני שלא יישרו מעשיו בעיניו לנגד גדולת הבורא אליו נצפן הארה זו, כי גם כל הבגידות המה בהשגחה ונתקן הכל להיות טוב כנ”ל. והרמז הזה שהכל מהשם יתברך הוא בנרות המנורה דאיתא (שמות רבה ס”פ לו) מאיר לעולם שנאמר והארץ האירה מכבודו ואמר לישראל ויקחו אליך שמן וגו’, הוי למעשה ידיך תכסוף. שרוצה שנאיר לפניו והוא לעדות שהשכינה שורה בישראל על ידי נר מערבי כמו שאמרו בגמרא, והיינו שגם מעשה מצות הנרות הוא מצד השם יתברך ששולח הארה בלב רק שמכנה אותו על מעשה האדם: